הכיני את עצמך לאפשרות של שינויים נפשיים ופיזיים לאחר לידה

תקופת משכב הלידה (ששת השבועות שלאחר הלידה) הינה משמעותית בחיי האישה, החווה שינויים רבים בפן האישי, המשפחתי, החברתי והתעסוקתי, כמו גם שינויים פיזיים.

השינויים הרבים העוברים על האישה, עלולים להוביל לתגובות רגשיות שונות. אחת התופעות הידועות, (שממנה חוששות נשים רבות), הינה התפתחות דכאון לאחר לידה, העלול להשפיע על תפקודה, על התפתחות הקשר הדיאדי (אם-תינוק) ועל יכולתה של האם הצעירה לבסס את השגרה החדשה שנוצרה. לא כל תגובה רגשית המתפתחת אצל היולדת הינה סימן להפרעה. ביום השלישי שלאחר הלידה מופיע "המפל ההורמונאלי", המתבטא בירידה חדה בהורמוני המין הנשיים, מרמת שיא, במהלך ההיריון ועד לרמת שפל בסיומו. להורמוני המין הנשיים השפעה על מערכת העצבים המרכזית ויש להם תפקיד חשוב בוויסות מצב הרוח והחשיבה.

השינוי המשמעותי שנוצר, (לאו דווקא מרמת ההורמונים), עלול לגרום לרגישות יתר אצל נשים, הבאה לידי ביטוי בתופעות שונות. נשים רבות נכנסות, סמוך ללידה, להלך רוח המכונה דכדוך לאחר לידה (baby blues), המתבטא לעתים במצב רוח ירוד, שינויים במצב הרוח, הפרעות שינה, בכי, חרדה ועצבנות. תופעה פיזיולוגית זו, המתרחשת אצל מרבית הנשים (70%) אינה נחשבת להפרעה והיא חולפת מאליה ללא כל טיפול, לרוב תוך שבועיים.

מודעות למצב ומערכת תמך נגישה, חיוניות לאישה במצב זה. בנוסף יש להתייחס גם לשינויים הפיזיים שהיולדת חווה, כגון גודש בשדיים, קשיים באזור הפרינאום (תפרים, קרעים) ודימום. גם לתופעות אלה דרושה מודעות: יש להקפיד על היגיינה, אכילה ושתייה סדירים ומספקים, הנקה נכונה (מומלץ לקבל יעוץ הנקה טרם הלידה) והקפדה על שעות שינה מספיקות בכדי להימנע מחסך שינה, שגם לו חלק לא מבוטל בהופעת תסמינים רגשיים. חשוב לדעת שאשה מניקה זקוקה לשנת לילה ולצורך כך ניתן להיעזר במערכת התמך.

התפתחות דיכאון לאחר לידה והפרעות נוספות סב לידתיות: אצל 10%-12% מהיולדות עשוי להתפתח דיכאון לאחר לידה. קיימות אוכלוסיות מסוימות הנמצאות בסיכון לפתח דיכאון אחרי לידה. למשל נשים שלקו בעבר בדיכאון (גם כזה שאינו קשור ללידה), נשים הסובלות מתסמונת קדם ווסתית חמורה, נשים המושפעות רגשית מגלולות, נשים בעלות היסטוריה משפחתית של הפרעות מצב רוח ונשים בעלות מערכת תמך לקויה.

חשוב לזכור כי לגורמים הנפשיים תפקיד משמעותי בהתפתחות תגובתה הרגשית של האישה. לחלק מהגורמים האישה מודעת וחלק מהם נסתרים. לדוגמה: התפתחות דפוסי התקשרות אצל האישה בינקותה, חוויות עבר טראומטיות, קונפליקטים סביב ההיריון וההורות הצעירה ועוד.

הנושאים הרגשיים המרכזיים, העומדים בבסיס הקונפליקטים בתקופת ההריון וההורות הצעירה הינם:

שינויים פיזיים המתרחשים בגופה של האישה ומביאים לשינוי בתפיסת העצמי ועלולים לעתים לגרום לפגיעה בערך עצמי ופגיעה במישורים שונים כגון התפקוד המיני והזוגי.

תפיסת האימהות: במהלך ההיריון ובעיקר בשליש השלישי שלו, מתחיל להתפתח קשר לתינוק. מפגש זה עשוי להציף אצל האם לעתיד, תכנים ברמת מודעות משתנה, הנוגעים לחווית ההורות שהיא עצמה חוותה, תחושות הקשורות לאובדן עצמאותה ותחושת השתעבדות של הגוף והנפש ועוד. תחושות אלו עלולות לגרום למצוקה רגשית, שתבוא לידי ביטוי באופנים שונים כגון פגיעה במצב הרוח, חרדה מציפה ויכולות לגרום לפגיעה בקשר המתפתח עם העובר.

תלות ואחריות: כניסת התינוק לחיי המשפחה מביאה עימה שינוי מהותי ביחסים המשפחתיים, שגרת המשפחה ותעדוף הצרכים. כאשר האישה מתקשה להסתגל למצב ואינה מצליחה להביא לאיזון בין צרכיה לבין צרכי התינוק או דרישות הסביבה ממנה, היא עלולה להרגיש תסכול, כעס וחרדה.

תגובות אלה יכולות גם לעורר אצלה תחושת אשמה וחשש מפני התוקפנות שעולה מתוכה. תחושות סותרות אלה עלולות להוביל לחרדה או פגיעה במצב הרוח בעוצמות שונות.

הפער בין המציאות לדמיון: בחברה בה אנו חיים, נפוצות תפיסות שונות לגבי הריון, לידה ואימהות אשר רובן בעלות אופי חיובי כגון "ילדים זה שמחה", "אמהות הינה הגשמה עצמית", ציפייה מהאם "להתאהב מיידית בתינוק" ולקרבה מלאה וסובלנות אין קץ כלפי הילד. כאשר קיים פער בין תפיסות וציפיות אלה לבין חוויותיה של האם, עלולות להתפתח תחושות כישלון ואכזבה ומאידך עלולים להופיע כעסים ורצונה של האם החדשה ל"התמרד" נגד ציפיות אלה ולהשיג חזרה את "חייה הקודמים" ותחושת החופש שלה.

חשוב לציין כי גם אצל נשים שאינן סובלות מהפרעה כלשהי, הרגשות הללו מופיעים בתמהילים ובעוצמות שונות והם לגיטימיים, אך נדרשת התייחסות על מנת להביא למצב בו האישה שלמה עם תחושותיה ועם האימהות שהיא חווה.

תחושת אבל ואובדן: כניסתו של תינוק חדש למשפחה והשינויים החלים בעקבותיו, עלולים לגרום לתחושת אבל ואובדן בתחומים שונים: הזוגי, התעסוקתי, הכלכלי, החברתי, ביחסים המשפחתיים מול ילדים גדולים יותר, הורים ועוד.

ההתמודדות עם ההיריון, הלידה וההורות הצעירה עשויה ליצור עומס רב אצל האישה ונדרשים ממנה כוחות פנימיים. כאשר קיים ליקוי במערכת התמך או כאשר האישה מגלה פגיעות מסוימת, מבחינת הכלים העומדים לרשותה ובשילוב השינויים הפיזיולוגיים (ההורמונליים) האופייניים לתקופה זו, עלולים להתפתח אצלה תסמינים נפשיים מגוונים כגון חרדה, הפרעה במצב הרוח וקשיי תפקוד.

יש חשיבות ראשונה במעלה למערכת התמך של האישה. למערכת התמך תפקידים מרכזים הן בתמיכה הנפשית, מתן לגיטימציה ונרמול לתחושותיה של האישה, הגעה לשיווי משקל מחודש מול האתגרים הניצבים בפניה, הן מבחינה פיזית, מילוי צרכיה הבסיסיים של האישה למנוחה והתאוששות גופנית.

לכל המצבים והתופעות, טיפולים רבים ומגוונים. בחירת סוג הטיפול תלוי בעוצמת ההפרעה, עברה הנפשי של האישה, האם היא מניקה והעדפותיה של האם ויכולתה לשתף פעולה עם הטיפולים השונים המוצעים לה. כל טיפול מותאם באופן אישי ונקבע על פי מצבה של האישה.

השאירי תגובה

Your email address will not be published.