סובלות מתסמיני גיל המעבר? מה אפשר לעשות להקלה

אין דרך קלה להגיד את זה: גיל המעבר מביא איתו שלל תסמינים הפוגעים באיכות החיים. אבל יש בהחלט דרך קלה לעבור אותו ולצמצם את הסבל – עם מודעות וטיפול נכון

כשאנחנו מגיעות לגיל 40 ומשהו אנחנו מביטות בהשתאות באנרגיות של בנותינו המתבגרות (ובקנאה מסוימת בעורן הצח של בנות ה־20 ומשהו, ושלא לדבר על זקיפות קומתן).

 

אנחנו רחוקות מלהיות זקנות, מתגאות בצדק בניסיון החיים שערכו לא יסולא בפז, אבל מגלות שכדי לשמר את מראה ה"לא רואים עלייך את הגיל" יש צורך בטיפולים קוסמטיים סדירים, מדף של תוספי תזונה (כורכומין, מישהי?), פחות ופחות קלוריות, יותר ויותר אימוני כושר ואם אפשר, שנת צהריים. הפונטים על מסך המחשב או הסמארטפון מצטמקים לנגד עינינו (ברוך בואכם וארור בואכם, משקפי הקריאה), השיבה נעשית אמירה פמיניסטית (או נצבעת אחת לשלושה שבועות בדיוק) וצריך לפנות יותר מחמש דקות לאיפור בבוקר.

 

ואז, בדיוק כשנדמה לנו שהתרגלנו לסימני הגיל האלה, מצפה לנו השלב המכונה גיל המעבר שמלווה לעיתים (כן, לא תמיד) בתופעות כמו: יקיצות ליליות מיותרות, קשיי הירדמות, אקנה, עצבנות, פרצי בכי לא מוסברים והשמנה מוסברת עוד פחות, בעיות זיכרון, יובש בנרתיק ולא פעם גם גלי החום הידועים לשמצה. מצוידות בכל הטוב הזה, פלא שבא לנו לצרוח?!

 

הבשורות הרעות הן שזה קורה לרובנו ובניגוד למה שאולי היינו מעדיפות לחשוב – זה לא אירוע נקודתי אלא תהליך שנמשך שנים. הבשורות הטובות הן שאפשר לצמצם את הסבל, ושלרוב – זה חולף כשנה לאחר הפסקת הווסת.

"גיל המעבר, כשמו, הוא המעבר מפוריות לאי־פוריות, והמנופאוזה היא הפסקת הווסת. התקופה הבעייתית היא תקופת הפרי־מנופאוזה, שמתחילה בממוצע בין גיל 47 לגיל 52 ויכולה להימשך שנה עד ארבע שנים. אז מתחילים השינויים ההורמונליים", מסבירה הפסיכיאטרית ד"ר ציפי דולב. "הגוף לא אוהב שינויים ובתקופה הזאת השינויים משפיעים באינספור חזיתות אף שמקורם בשחלות. המחזור החודשי נעשה לא סדיר, הווסת מתארכת או דווקא מתקצרת, הדימומים עצמם כבדים הרבה יותר או דווקא קלים יותר, ונשים חוות, בעוצמות ובשילובים משתנים, תופעות כמו גלי חום, מיגרנות, כאבים במפרקים או בשרירים, אי־נוחות במערכת העיכול ותחושת נפיחות, דלקות חוזרות במערכת השתן, יובש בריריות בכלל ובנרתיק בפרט, עלייה במשקל, הפרעות שינה, התקפי חרדה, נטייה למצבי רוח, עייפות, התקפי בכי, דיכאון וירידה בחשק המיני".

 

הפסיכיאטרית ד"ר גבי אייזנברג־רומנו, המנהלת המקצועית וממייסדות מרפאת "עולם ומלואה", מדגישה שמדובר בשלב טבעי ונורמלי בחיי האישה ובשום אופן לא במחלה. ד"ר אייזנברג־רומנו: "בתקופה הזאת נשים חוות תופעות גופניות שעלולות לפגוע באיכות חייהן, כמו גלי החום והזעת היתר הגורמים להפרעות בשינה והיובש בנרתיק. לצידן, מופיעים תסמינים נפשיים כמו אי־שקט, עייפות, ירידה באנרגיה ובמצב הרוח עד כדי התפתחות מצב דיכאוני, תחושות חרדה וחוסר ריכוז.

 

"כל אלה עלולים לערער את ביטחונה של האישה בזוגיות או במקום העבודה ולחלופין, להיות מושפעים מהשינויים שחלים בעולמות האלה. צריך לזכור שבשלב הזה הילדים מתבגרים ונזקקים פחות לליווי ההורים, נוצרים קונפליקטים בין מתבגרים להוריהם ולפעמים מתפתחת אצל האם תחושה שאיבדה את תפקידה המרכזי ושלילדיה אין עוד צורך בה. הדברים שזורים אלה באלה: גלי החום עלולים לגרום ליקיצות ליליות שיפגעו בשנת הלילה ובמצב הרוח, שמושפע כידוע מחסך שינה או מפגיעה באיכות השינה, וייתכנו הפרעות שינה שאינן קשורות לגלי חום; השינויים בתיאבון עלולים להוביל להשמנה שבתורה תפגע בדימוי העצמי ומתוך כך בחשק המיני, שיכול להיפגע גם מהיובש בנרתיק".

 

"המעגלים חופפים לכן חשוב להיות ערים לדברים, לזכור שהתופעות הן פיזיולוגיות ולא פתולוגיות ולקבל את זה. בעידנים מוקדמים, סיום גיל הפריון היה גם סיום החיים, אלא שעם העלייה בתוחלת החיים אנחנו ממשיכות לחיות אף שסיימנו עם תפקידנו בתחום הרבייה ויש חיים אחרי המנופאוזה", היא אומרת.

 

מעבר להמשך חיים הביולוגיים, כמובן, אפשר ומומלץ גם ליהנות מהחיים בגיל הזה, לנצל את השינויים המשפחתיים לטובת מינוף הקריירה או השקעה בזוגיות שאולי נזנחה בשנות הטיפול האינטנסיבי בילדים. אלא שלפעמים, הבעיות שנדחקו לאורך שנים של תפעול משפחתי, צפות אל פני השטח ומוסיפות לקשיים הרפואיים, האובייקטיביים.

 

"הפוטנציאל המשברי קיים, וכשהמצוקה גדולה – דרוש טיפול. אחת הבעיות בהתמודדות עם גיל המעבר היא היעדר הידע בקרב הנשים והרופאים כאחד. בהיעדר מדיניות ציבורית ברורה בנושא הקניית הידע – נשים לא יודעות מה מצפה להן ואילו טיפולים עשויים להקל עליהן, ובבתי הספר לרפואה כמעט לא מדברים על זה. התערבויות פסיכו־חינוכיות יעזרו לנשים לעשות נורמליזציה של המצב ולדעת שגיל המעבר לא חייב להיות קשה, וכשהוא קשה – ניתן להקל".

איך אפשר להקל?

ההומיאופתית הקלאסית רחל שבי, חברת האגודה להומיאופתיה קלאסית ועורכת כתב העת של האגודה, מסכימה עם הגישה לפיה מדובר בתקופה טבעית אך סימפטומטית. "אפשר למקסם את גיל הפוריות באופן טבעי וכך לסבול פחות ואפילו לא לסבול כלל מהסימפטומים", היא אומרת.

 

שבי: "בהומיאופתיה אין תרופות מדף והתאמת הטיפול היא ספציפית למצבה הייחודי של כל אישה. אנחנו נבדוק למשל אם גלי החום מופיעים בשעה מסוימת ואיפה בגוף הם מתחילים, נבחין בין תחושות רגזנות או עצבנות וכו'. עם זאת, אני ממליצה לנשים שחשות בתחילתו של שינוי הורמונלי לצמצם את צריכת הסוכרים, שמשבשים את הפעילות ההורמונלית, ולדייק את התזונה: לאכול יותר חלבונים ושומנים בריאים ופחות פחמימות. נוסף לכך, כדאי לצרוך שתיים־שלוש טיפות של שמן רימונים, חצי כפית מזון מלכות וכף שמן המפ ביום. גם תוסף Q-10 מסייע במצבים האלה".

 

ד"ר אסתר מנחם, רכזת תחום הנטורופתיה בכללית רפואה משלימה ממליצה לצרוך מזונות המכילים אסטרוגנים צמחיים, כמו זרעי פשתן, מאש, שומשום מלא וקטניות, להקפיד על אכילת שפע ירקות ירוקים המנקים רעלים ולהימנע מקפאין וממזונות עתירי נתרן וכן ממזונות מחממים או חריפים, מטוגנים ומעובדים. לדבריה, שתיית חליטת עלי מרווה וצריכת תוסף שמן נר הלילה עשויים לעזור וכדאי להתייעץ עם אנשי מקצוע לגבי שימוש בצמחי המרפא קוהוש שחור ודונג קוואי. שני אלה יכולים להועיל אך אינם מתאימים לכולן, היא מדגישה.

 

בראיית הרפואה הסינית, מסביר ד"ר מוטי לוי, המנהל הרפואי של כללית רפואה משלימה, גיל המעבר מתאפיין באובדן אנרגיית ין והטיפול לחיזוקה כולל צריכת מזונת כמו קטניות, סויה, אצות ים, שומשום, סרדינים, אגוזים ומזון מלא וכן דיקור סיני.

 

"הטיפול הטוב ביותר לתסמונת הקלאסית של גיל המעבר הוא הטיפול ההורמונלי החלופי", אומר הגינקולוג ד"ר קובי כהן, מנהל המרכז הרפואי "איה מדיקל" לרפואת נשים מתקדמת בבית החולים אסותא. "נשים שנעזרות בו מוקדם, כלומר בשנות ה־50 לחייהן, אפילו מצמצמות את הסיכון שלהן לתחלואת לב, למשל. הטיפול הזה מומלץ לכארבע־חמש שנים שאחריהן כדאי להפסיק ולבחון את הדברים עם הרופא המטפל. אם הסימפטומים נמשכים יש מקום לדיון מחודש באשר להמשך הטיפול. בכל מקרה, אנחנו יכולים ליצור כיום שילובים שונים בין טיפולים כך שמצד אחד תהיה הקלה ומצד שני לא יעלה הסיכון – ממנו חוששות נשים רבות מאז פרסום המחקר הבעייתי בנושא הזה בשנת 2002 – לסרטן השד, התקפי לב ושבץ".

 

ד"ר אייזנברג־רומנו ממליצה לסובלות מהפרעות פסיכיאטריות מובהקות בתקופת החיים הזאת (לרוב נשים שהתסמונת הקדם וסתית שלהן הייתה קשה, נשים שחוו דיכאון אחרי לידה, כאלה שהגיבו רגשית לגלולות למניעת הריון ומי שחוו הפרעות חרדה בעבר) לפנות לפסיכיאטר (ולא רק לגינקולוג), כדי להתאים את הטיפול למצבן. לא פעם, היא אומרת, יקלו התרופות הפסיכיאטריות את התסמינים הגופניים. עם זאת, הטיפול ההורמונלי החלופי עשוי לדבריה להקל את התסמינים הנפשיים רק כשהם אינם חלק מהפרעה פסיכיאטרית.

 

לדברי ד"ר דולב, במקרים רבים השימוש בפמארל, מוצר שפיתחה חברת הביוטכנולוגיה סקיור ועשוי מפולי סויה, יביא את ההקלה המיוחלת. ד"ר דולב: "תוסף התזונה הטבעי הזה, שאינו מצריך מרשם רופא, מחקה את האסטרוגן ומפעיל את קולטניו בגוף במנגנון מיוחד שמוביל לצמצום גלי החום, שיפור מצב הרוח והשינה וכו'. הפמארל קיים בשלוש תצורות שונות, המיועדות לשלבים השונים בגיל המעבר וכוללות, נוסף על החומר הבסיסי, ויטמינים חשובים. הוא מתאים למי שהסבל שלהן מהסימפטומים השונים אינו קשה מאוד והשימוש בו אינו מסוכן".

 

לפעמים יש נחמה בצרת רבות, בעיקר כשהיא מתוארת בצורה משעשעת ושובת לב. לכן המלצתנו היא לקרוא את הספר "כמה קשה זה כבר יכול להיות" (בהוצאת כנרת זמורה־ביתן) שבו מיטיבה אליסון פירסון לתאר את זוועות גיל המעבר, אותו היא מכנה "ד"ר טרומבלות".

 

גיל המעבר, המספרים

סקר שערכה חברת סקיור בקרב מדגם מייצג של 300 נשים בגילי 70־40 העלה כי 32% מהנשים בגילי +40 וכ־60% מהנשים בגילי 50+ חוות תופעות של גיל המעבר, אולם רק כ־21% מבנות ה־40 וכ־18% מבנות ה־50 נוטלות תרופות לטיפול בתופעות שמהן הן סובלות.

 

כ־45% מהנשים מחפשות מידע ברשת וכשליש מבקשות אותו מהרופא. כשזה מגיע להתייעצות של ממש, 47% מהנשים פונות לרופא ורק 16% מתייעצות ברשת. 65% מהמשתתפות ציינו כי הרופא הוא הגורם המשפיע על החלטות הבריאות שלהן, לעומת 20% שציינו את הנטורופת, 14% שמושפעות מחברים ובני משפחה ו־12% שסומכות על הרשת.

 

זה עשוי להסביר את הבלבול שעליו מדווחות המשתתפות: 52% מהן אומרות ש"יש יותר מדי מקורות מידע וסמכות בנושא גיל המעבר ואיני יודעת מי אמין יותר", ו־36% אומרות ש"אין סמכות ברורה בכל הקשור לטיפול בתופעות גיל המעבר ואני מרגישה חסרת אונים". ייתכן שגם אי־הטיפול בתופעות הגיל נובע מהבלבול הזה.

 

למה עוד חשוב שתשימי לב?

הגעת לאמצע העשור החמישי לחייך ואת לא בטוחה אם מה שעובר עלייך זה גיל המעבר? אלה הדברים שהמומחיות עימן שוחחנו ממליצות שתשימי לב אליהם:

 

המחזור החודשי "מגמגם" ואינו סדיר

 

גלי חום והזעות

 

ירידה בחשק המיני

 

 יובש נרתיקי

 

תכיפות ודחיפות במתן שתן או דלקות חוזרות בשלפוחית השתן

 

קשיים בשינה

 

השמנה, בעיקר בבטן

 

אם לאי־הסדירות במחזור החודשי נלווים אחד או יותר מהתסמינים האלה, מומלץ לפנות לרופא ולעבור בדיקת פרופיל הורמונלי. ד"ר כהן ממליץ לבקש גם ממוגרפיה, בדיקה לצפיפות העצם, בדיקה גינקולוגית מקיפה, בדיקות דם (כולל בדיקת תפקודי כבד ושומנים ובדיקת תפקודי בלוטת התריס), בדיקה לגילוי דם סמוי בצואה, היסטרוסקופיה ובדיקת שד.

 

הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"