טוקופוביה – נשים המפחדות בקיצוניות מהריון ולידה

מאת ד"ר גבי אייזנברג רומנו, פסיכיאטרית מומחית.

שרון, בשנות ה- 30 לחייה, נשואה לרוני מזה 6 שנים. כשהתחתנו, רוני התייחס לנושא הילדים כמובן מאליו, זה לא ממש דובר לעומק ושרון העדיפה להתחמק מהנושא. חשבה שכאשר זה יגיע, זה יסתדר מעצמו. אולי פחדה להודות בפני עצמה, אולי פחדה שרוני יעזוב. לתקופה מסוימת הצליחה להדחיק את הנושא. אחרי כשנתייםהחברות החלו להרות וללדת. היא נאטמה והשתדלה להתחמק מסיפורי הלידה. כשרוני החל להעלות את הנושא ואמר שהוא רוצה ילדים, שרון רק ניסתה להרוויח עוד קצת זמן. בשלב מסוים ניסתה להסביר לו מה היא מרגישה, אבל רוני אמר שכל הנשים מפחדות מלידה, שהוא יכול להבין את זה, אבל בסופו של דבר כולן יולדות והדברים מסתדרים. שרון לא הצליחה להעביר לו עד כמה היא חשה מאוימת. בסוף היא הסכימה, הבינה שכבר אין ברירה והיא צריכה להיכנס להריון. כשהרתה הייתה המאושרת בנשים, אבל רק לרגע אחד. האושר שלה לא שרד והתחלף במהרה בפחד קיצוני מהלידה, שהשתלט עליה ושיתק אותה.

שרון סובלת מתסמונת שנקראת טוקופוביה (טוקו בלטינית=לידה) שמשמעותה פחד מלידה, אבל התסמונת אינה מתבטאת בחרדה קיצונית רק מהלידה עצמה. על הספקטרום החרדתי נמצאים גם פחדים מפני ההריון ומהתקופה שאחרי הלידה. שרון לא לבד. אחת מתוך שמונה נשים בממוצע סובלת מטוקופוביה.

פחד מפני הריון ולידה הינו תחושה טבעית שכן מדובר בהליך הכרוך בכאב, אי ודאות וחשש מאובדן שליטה. אך פחד קיצוני במיוחד מלידה, מצריכה התייחסות יחודית. לרוב הנשים הללו אינן מאובחנות ואינן מקבלות לגיטימציה לתחושות שלהן. 

מהם התסמינים ואיך יודעים שלא מדובר בפחד נורמטיבי שיחלוף?

מתח מוגבר, סיוטי לילה, תלונות גופניות כגון דפיקות לב, קוצר נשימה וקושי להתרכז. ישנן נשים שנשואות תקופה ממושכת ונמנעות מכניסה להריון, לעיתים גם ללא ידיעתו של בן הזוג, מה שעלול ליצור בעיות בזוגיות. ישנן נשים שמחליטות על הפסקת הריון יזומה או מבקשות ללדת בניתוח קיסרי ללא סיבה רפואית מיילדותית. חשוב לזכור כי כאשר קיימת טוקופוביה, מדובר בדרגת חרדה בעוצמה גבוהה הגורמת למצוקה נפשית ולמגבלה תפקודית. אישה הלוקה בתופעה, עלולה להדחיק את הפחד מהלידה ולא להיות מודעת לכך שהוא גורם לתסמינים מהם היא סובלת.

מהם הגורמים לתופעה?

ישנה טוקופוביה ראשונית של מי שלא ילדו מעולם וישנה טוקופוביה משנית שמופיעה אחרי לידה אחת לפחות.

טוקופוביה ראשונית עלולה להופיע גם לפני הכניסה להריון ואפילו שנים לפניו. מדובר ב"פחד ראשוני מלידה" העשוי לנבוע ממספר גורמים: פסיכולוגיים, חברתיים וביולוגיים. בין הגורמים הפסיכולוגיים: חשיפה לחוויה מיילדותית קשה של בת משפחה, בילדות או בנעורים, כגון חשיפה להתפתחות צירים או נזק שנגרם לאם או לילוד. במקרים אחרים עלול להתקיים חשש מלקיחת אחריות על חייו של אדם אחר או חשש מפני הוויתורים הכרוכים בהורות, כגון פגיעה בקריירה או בזוגיות. בין הגורמים הביולוגיים: פחד מוגבר מכאב או סף נמוך לכאב. ישנן נשים שחוששות מפני פרוצדורות חודרניות והן נמנעות אף מבדיקות דם או טיפולי שיניים. לעיתים הפחד מהריון ולידה הוא בשל השינויים החלים בגוף, "השתעבדותו" לטובת העובר או התחושה שיש "גורם זר" בתוכו.

טוקופוביה משנית ("פחד משני מלידה"), מופיעה לאחר לידה אחת לפחות. הדבר תלוי בגורמים רבים המשפיעים על חווית הלידה כגון מערכת היחסים עם הצוות בחדר הלידה, מידת תחושת המוגנות, משך הכאבים ועוצמתם, וחוויות רפואיות קודמות.

כיצד משפיעה התופעה על מהלך הלידה?

טוקופוביה עלולה להשפיע על מהלך הלידה ולכן חשוב לאבחנה בזמן ולטפל בה מבעוד מועד. רמת חרדה גבוהה עלולה להביא להפרשה מוגברת של נוירוטרנסמיטורים (מוליכים עצביים) העלולים לגרום לירידה בהתכווצות שריר הרחם. כך משך הלידה עלול להתארך, מה שבין השאר עלול להוביל להתערבויות רפואיות כגון לידה מכשירנית או ניתוח קיסרי.

מהן דרכי הטיפול?

ניתן לטפל בטוקופוביה בשלבים שונים טרם ההריון וגם בשבועות הריון מתקדמים. הטיפול הוא בעיקרו פסיכותרפויטי (שיחתי), באמצעותו ניתן ללמוד לזהות את הפחד, את מקורו ולפרק אותו למרכיבים. לדוגמה פחד הנובע מסף כאב נמוך או תחושת העדר שליטה.  ב-2001 פורסם מחקר בכתב העת Obstetrics & Gynecology שהראה כי טיפול שכזה בטוקופוביה קיצר את משך הלידה בשעתיים.

ניתן להשתמש גם בשיטות הרגעה כהרפיה ודמיון מודרך הנלמדות ומתורגלות במסגרת הטיפול. הדגש הוא על הבנת מקור הפחד ומה נכון ומתאים למטופלת מסוימת. מי שהפחד אצלה נובע מאיבוד שליטה, יכולה ללמוד טכניקות שיעזרו לה להשיג שליטה טובה יותר במצב, בהתמודדות עם הפחד מהכאב ועם תהליך הלידה עצמו. יש מי שאינפורמציה מאד מסייעת לה, עבורה יהיה חשוב להבין שאפשר לשאול שאלות, לבקש הסבר לפני כל פרוצדורה מתוכננת, להיות חלק מתהליך קבלת ההחלטות ולהתכונן לתסריטים שונים בלידה.